הבניין, המיועד לשימור, היה שייך לאהרון קנדינוף, בנו של ווזיר הכספים של האמיר מוזאפר חאן, שליט בוכרה, ולכן נבחר השם קנדינוף לפרויקט. בתום תקופת שיפוצים של יותר משנה וחצי הפכו את המבנה לסמטה פנימית נטולת גג. פרזולי מוטות ברזל יצרו תבנית קבועה של קשתות לאורך הסמטה, שמחברת בין מקבץ חדרים שחוצצת ביניהם לסמטה רק דלת שקופה. החדרים מתפקדים כסטודיואים של אמנים מתחלפים כחלק מתוכנית רזידנסי של מפעל הפיס. באחד החדרים מתנהל בית הספר לאמנות של פורנצ’אי שבו היא מעבירה שיעורים וסדנאות אמנות למנויים, והתלמידים מוזמנים להישאר ולעבוד כמה שיחפצו בחדר הסדנאות העשירבצבעים, מכחולים ושאר ציוד נדרש לאנשים תחת השראה.

הסמטה כולה מתנהלת כחלל תצוגה עם אמנות מתחלפת ואירועי מיצג, אבל יש בה גם מקומות ישיבה למי שרוצה לשבת לשתות. קרוב לכניסה הראשית לסמטה ממוקם בר מסעדה שבמרכזו בר רבוע גדול, כך שהיושבים אל הבר ממוקמים זה מול זה. שטח נוסף משמש אזור ישיבה לצד שולחנות רגילים ולצדו ספרייה שמדפיה פרושים לאורך הקיר, ובימים אלה היא מתמלאת בספרי אמנות.

hotel_vacation-icon_without-relection_02
תקשורת ותוכן לדוגמא:


TIMEOUT | בית קנדינוף: חלל אמנותי ובר מסעדה יפואי חדש | 7.2.17

הארץ | התערוכה, “הנני”, תיפתח מחר ב”בית קנדינוף” | 29.3.17